פחי אשפה, היסטוריית ההתפתחות של פחי האשפה היא ההיסטוריה של השינוי של החברה האנושית, שיש לה משמעות רבה. מזמן לא היה פח אשפה, ההתחלה הייתה בור עפר, חפר ישירות בור עפר באדמה, הזבל הושלך ישירות לתוכו ואחרי שהתמלא, נטמן באדמה, זהו צורת האשפה המקורית ביותר, פשוטה וייחודית. מאז שנות ה-70 וה-80 היו "פחי אשפה", דליי גדר, דליי מלט, בתי פסולת בניין ועוד, צורות אלו פשוטות במבנה, אך תפקיד החיסכון בפסולת עדיין ברור יחסית.
הראשון הוא דלי הגדר, שעשוי מחתיכות עץ או במבוק, הייצור פשוט יחסית, קל משקל, אך גם קל להזזה ולנשיאה, יכול לשמש להחזקת אשפה, יכול לשמש גם לאחסון חפצים. החיסרון של פח האשפה הגדר הוא שהמרווח הוא בדרך כלל גדול, ניתן לאחסן אשפה גדולה, ואשפה קטנה ועדינה קלה ליפול. בשנות ה-80 היו ברחובות פחי אשפה ציבוריים ודליי מלט, שהיו פשוטים במבנה וקלים לאחסון. החיסרון היה שדלי מלט היו אטומים ולא קלים לניקוי. בקיץ השתוללו זבובים ויתושים, מה שהשפיע קשות על המראה והיופי של העיר.